אלכוהול מאיפה הכל התחיל??

שתיית משקאות חריפים הייתה מנהג מקובל בקרב עמים רבים עוד בעת העתיקה. עפ"י התנ"ך, האדם הראשון שמתועדת שכרותו היה נח: "ויחל נח איש אדמה וייטע כרם ויישת מן היין וישכר" (בראשית ט' י"ח). עדויות לשתיית יין במזרח הקדום יש בשפע במקרא, בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. כדי חרס עבור יין, המעידים על ייצורו של משקה זה נמצאו בגאורגיה (מתוארכים כבני 8000 שנה), בהרי זגארוס שבאיראן (מתוארכים כבני 7400 שנה) ובבבל (מתוארכים כבני 5500 שנה). השרידים הקדומים ביותר של משקה חריף עצמו נמצאו בכד יין מצרי עתיק. ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין. העברים הקדמונים נהגו לשתות יין בעת שמחה, אך גם השתמשו בו בטקסים דתיים: בימי בית המקדש היין היה ננסך על גבי המזבח בשעת הקרבת הקורבנות. על כן היין מתואר בתנ"ך כמשקה "המשמח אלוהים ואנשים" (שופטים ט י"ג). גם היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס (בגרסה הרומית: בכחוס), אשר פולחנו (חגיגות הדיוניסיה) עורר התלהבות גדולה ואורגיות המוניות ("בכחנליות"). גם השבטים הגרמאנים מפורסמים בשל תרבות השתייה הענפה שלהם, הם ירשו את הבירה מן התרבות הרומאית-ביזנטית והיא הפכה למשקה מקובל בטקסים דתיים. עוד עדות לאלכוהול בתרבות השבטים הגרמאנים היא הקוניאק הצרפתי שהתפתח ממשקה אלכוהולי של השבט האוסטרו-גותי. עפ"י ממצאים ארכאולוגיים, עמים רבים במקומות שונים בעולם נהגו להכין ולשתות משקה חריף בשם מי דבש, העשוי מדילול דבש במים או במיצי פירות. על העמים אשר נהגו לשתות משקה זה יש למנות את המצרים, היוונים, הרומאים, האינקה, האצטקים ובראש ובראשונה- הויקינגים. את המשקה היה נהוג לשתות במיוחד בחגים ובפסטיבלים מיוחדים. לדבש, ובהקשר לו, למשקה מי הדבש יוחסו תכונות כשל מעורר תשוקה, ובימים קדומים יוחסו לשותים מן המשקה תכונות כמו חוכמה, אומץ וכוח, וכן יכולת פוריות גבוהה במיוחד.